chaussures tod's parajumpers salg Parajumpers Jakke parajumpers norge parajumpers jakke UGGs Norge Uggs Salg UGGs Norge Louboutin Pas Cher Tod's Pas Cher
 
דף הבית קניית דירה מכירת דירה שכירת דירה השכרת דירה נדל"ן מסחרי משכנתא גלריית דירות
1001 דירות
מתווכים     אותך     למתווכים
 
 
לעסקת נדל"ן
בחר איזור ותן למספר מתווכים לרוץ אחריך
  
דימונה, ירוחם

דימונה היא העיר השלישית בגודלה בנגב. העיר נמצאת 36 ק"מ דרומית לבאר שבע ו־35 ק"מ מערבית לים המלח. דימונה ממוקמת ברמת הנגב שבמחוז הדרום, בגובה 600 מ' מעל גובה פני הים. סמוך לדימונה נמצאת הקריה למחקר גרעיני.

נתונים סטטיסטיים
לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון לדצמבר 2005, יש בדימונה 40,000 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 0.6 אחוז. רוב תושבי דימונה הם יהודים. היחס בין נשים לגברים הוא 1,042 נשים לכל 1,000 גברים. בדימונה מתגוררת גם קהילת הכושים העבריים אשר מהווה מוקד תרבותי.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2004, העיר מדורגת בדרוג חברתי-כלכלי בינוני-נמוך (4 מתוך 10). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת תשס"ד (2003/2004) היה 52 אחוז. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2003 היה 5,347 ש"ח (ממוצע ארצי: 6,008 ש"ח).

העיר כיום
למרות שיפור בשנים האחרונות דימונה עדיין סובלת מאבטלה. [1] שיעור ההשתתפות של תושבי העיר בכוח העבודה האזרחי היה בשנת 2004 כ-45% לעומת כ-60% שהוא הממוצע בקרב האוכלוסיה היהודית בישראל. שיעור המובטלים היה כ-17% לעומת ממוצע ארצי של 10%. חלק ניכר מהמובטלים בדימונה הם מובטלים תקופה ארוכה.

ראש העיר המכהן כיום (2007) בדימונה הוא מאיר כהן. ב־17 בדצמבר 2005 נחנכה תחנת רכבת בעיר המחברת את העיר עם מרכז הארץ. תחנת רכבת זו היא התחנה הנוסעים הדרומית ביותר בישראל של רכבת ישראל.

ב-19 במרץ 2007, נחנך בדימונה קניון "פרץ סנטר" שמספק עבודה לעשרות עובדים מדימונה ומהאזור. קניון זה חשוב עבור דימונה מוכת האבטלה.

בעיר מוסדות חינוך ותרבות:

מרכז תקשורת ובו מגמות תקשורת שונות ורדיו מקומי "רדיו דימונה"
סינמטק הממוקם במתנ"ס
מרכז מדעים המקדם תלמידים בעלי יכולות גבוהות
מרכז לגיל הרך
אשכול פיס למדעים טכנולוגיה המפתח תוכניות לימוד מתוקשבות
ישיבה תיכונית
מרכז רב נכותי - מסגרת תעסוקתית שיקומית עבור אוכלוסייה של אנשים עם מוגבלויות שונות.
כ-8 ק"מ מזרחית לדימונה (בכביש הראשי לאילת), ממוקמת העיר הנבטית ממשית שהוכרזה כגן לאומי.

תרבות
תנועות נוער הפעילות בעיר:
הצופים
הנוער העובד והלומד
מכבי צעיר
בני עקיבא
הפסטיבל לקולנוע צעיר ע"ש יוסי עזריאל מתקיים מספר שנים בדימונה ומאפשר לכל בני הנוער היוצרים סרטים קצרים במגמות הקולנוע בתיכוניים בארץ להציג את יצירותיהם ולהתחרות על פרס האוסקר הצעיר. אחד המפיקים הבולטים של הפסטיבל היה יוסי עזריאל, סגן ראש עיריית דימונה שנפטר ממחלת הסרטן בשנת 2006 ומאז נקרא הפסטיבל על שמו.


תיירות

דימונהדימונה כעיר מדברית מציעה מגוון אטרקציות למטיילים במדבר:

חוות הגמלים ממשית - ממוקמת בסמוך לעיר הנבטית ממשית, החווה מציעה ארוח לינה וטיולי גמלים
אכסניית דרכים - אכסנייה בסגנון חאן המציעה ארוח לינה ספא טיפולים ובריכת שחייה חצי אולימפית.
קהילת העיבריים - ניתן לסייר בכפר של קהילת העיבריים (בתאום מראש בלבד) ולהתרשם באורח חייהם. במקום חנות המייצרת מוצרי טופו ובגדים לכלל הקהילה.

הקריה למחקר גרעיני
כעשרה קילומטרים דרומית לדימונה שוכנת הקריה למחקר גרעיני (הקמ"ג), המרכזת את רוב הפעילות הגרעינית של מדינת ישראל, ובמרכזה כור גרעיני. הבנייה של הכור החלה ב־1958 בסיוע צרפתי. בתחילה הוגדר השטח כמפעל טקסטיל ולאחר מכן נטען על ידי ממשלות ישראל כי המטרה היא בניית כור גרעיני שיספק כוח למתקני התפלה. רוב מומחי הביטחון מסיקים כי מטרת הכור היא לייצר נשק גרעיני, אך מדינת ישראל נקטה מדיניות עמימות ולא הכחישה או אישרה את הדיווחים על כך, אף לאחר שמרדכי ואנונו הביא לידיעת העיתונות העולמית פרטים ותצלומים על המתרחש בכור. הקשר בין הכור הגרעיני לעיר הוא כזה, שהכור קיבל את הכינוי "דימונה".

כיוון שההתראה במקרה של פגיעה בכור גרעיני קצרה ביותר, המליצה מערכת הביטחון בשנת 2002 לחלק לוגול לתושבי היישובים הסמוכים לכורים הגרעיניים, כך שהטבליות יהיו זמינות באופן מיידי בשעת חירום. בהתאם לעוצמתו של הכור בקמ"ג, הוחלט לספק לוגול למתגוררים ברדיוס של 30 ק"מ ממנו.


קהילת העבריים
בדימונה ישנה הקהילה הגדולה ביותר בישראל של העבריים. (למעלה מ-2,500 נפש).

העבריים בדימונה מתגוררים במרכז קליטה לשעבר ומקיימים קהילה שיתופית ומאוחדת. הקהילה הוקמה בשנת 1969 בתחילה כשלתושביה מעמד של תיירים, שלא קיבלו אזרחות ישראלית. בשנת 1990 קיבלו מעמד של תושבים ארעיים, דבר שהחזיק אותם בארץ אך לא נתן להם אזרחות ישראלית. רק בשנת 2003 קיבלו בני הקהילה מעמד של תושבי קבע.

קהילות נוספות של העבריים מתגוררות בערד ומצפה רמון הסמוכות וכן בטבריה.

נלקח ע"י ויקיפדיה

 ירוחם

היא מועצה מקומית במחוז הדרום בישראל. שטח השיפוט שלה הוא 34,000 דונם. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1959. לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון לדצמבר 2005, יש בירוחם 8,600 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של -1.6 אחוז. רוב תושבי ירוחם הם יהודים. היחס בין נשים לגברים הוא 913 נשים לכל 1,000 גברים.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2004, המועצה המקומית מדורגת בדרוג חברתי-כלכלי בינוני-נמוך (4 מתוך 10). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת תשס"ד (2003/2004) היה 61.9 אחוז. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2003 היה 5,002 ש"ח (ממוצע ארצי: 6,008 ש"ח).


ירוחם המודרנית
היישוב היהודי המחודש בירוחם החל בד בשבט ה'תשי"א (1951), כאשר אמנון צעירי מקיבוץ גן שמואל מקים במקום מעברה לעולים מרומניה המכונה כפר ירוחם. כעבור שש שנים הצטרפו עולים ממרוקו, פרס והודו שיצרו יחד עם יוצאי רומניה יישוב מגוון. המעברה נבנתה בקרבת "כביש הנפט" בין מעלה עקרבים לבאר שבע, ב"רמת הנגב". בראש היישוב עמד פנחס מענית, ממייסדי נהלל, שעבר למקום עם משפחתו.

ב-1959 פורקה המעברה, ובמקומה הוקם ישוב קבע שהוכרז כמועצה מקומית. כראש המועצה המשיך לשמש מענית. בשנת 1962, כאשר ביישוב התגוררו כ-1700 תושבים, שונה שם היישוב ל"ירוחם". כעבור שנתיים הוקמה ביישוב מעברה נוספת, ונוספו כמעט 3000 תושבים.

במהלך שנות ה-60 סבל היישוב מכמה שינויים - למרות שנפתח בו מפעל ראשון, בשנת 1965 נפתח כביש הערבה שהסיט את התנועה לאילת מירוחם. בסוף העשור נפתח הכביש בין באר שבע ומצפה רמון, וירוחם נותקה מכל ציר תחבורה ראשי. בגלל גורמים אלו, בנוסף לריחוקה של ירוחם ממרכז הארץ (כ-150 קילומטר), עזבו רוב הצעירים את העיר והעיר סבלה שנים רבות מהגירה שלילית.

בשנות ה-70 הביאה התנועה להפצת התורה למקום משפחות חרדיות שחיפשו מקום מגורים זול, והקימו קהילה קטנה ומוסדות חינוך, כשבמרכזה עמדה ישיבה גבוהה בראשה עמד משנת תשמ"ו 1985 הרב רפאל טיקוצ'ינסקי, ששיטת הלימוד המיוחדת בה דגל הביאה למקום תלמידים רבים. בשנת 1978, הגיע פרופ' מנחם אלכסנברג עם גרעין משמיע שלום, שאיגד בתוכו משפחות דתיות-ציוניות שעלו מרחבי העולם. הגרעין ניסה להקים במקום מכללה, אך ללא הצליח. בעקבות קבוצות אלו, הפך היישוב למגוון אפילו יותר ממה שהיה.

בשנת 1979 מונתה בפעם הראשונה ועדה קרואה ביישוב בראשות ירח גלטר, איש חינוך מקומי שהיה מנהל המתנ"ס. המועצה כיהנה במשך ארבע שנים, והוציאה את ירוחם ממצבה הקשה.

ב־1983 נבחר לראשונה ברוך אלמקייס כראש מועצה. אלמקייס נחשב כראש מועצה אאוטסיידר, כריזמטי ובעל חזון יוצא דופן, אך יחד עם זאת מתנגדיו מגדירים אותו כבזבזן, לא מציאותי ורחוק ממנהל תקין. במהלך כהונתו נחנכו מוסדות תרבות רבים בעיר, אך שיעור האבטלה הגיע עד ל-39 אחוז בשנת 1986. אחת מהשקעותיו המרכזיות היו "אגם ירוחם" בפארק ירוחם, שהוקם ב־1992. בתחילה זכה האגם להצלחה רבה, אך כיום נחשב כפרויקט בעייתי שהשחיה אסורה בו על פי המשרד לאיכות הסביבה. אחת מהצעותיו יוצאות הדופן של אלמקייס הייתה למחות על קיפוח עיירות הפיתוח באמצעות הקמת מדינת ירוחם.

החל משנת 1986 הגיעו למקום גרעיני נח"ל של בני עקיבא, ורבים מבוגריהם התיישבו במקום. כעבור שנים הוקמו בעיר ישיבת ההסדר ירוחם והופסקו גרעיני הנח"ל. בשנות ה-90 הגיעו למקום עולים מברית המועצות והיישוב גדל מעט. לאחר גדילת היישוב עם העלייה מברית המועצות עלו מעט עולים מבריטניה וארצות הברית אל היישוב וכן עברו אליו מספר גרעיני "בני עקיבא" והוקמה ישיבת הסדר, שמשכה אליה מאות תלמידים, מהם רבים שהקימו משפחות ומתגוררים עד היום בירוחם. כיום כמחצית מהתושבים יוצאי צפון אפריקה, כרבע הם יוצאי מדינות חבר העמים, 14% יוצאי הודו והשאר ממערב אירופה וארצות הברית. כ-2000 תושבים (22%) הם עולים חדשים (עלו אחרי 1990), כמעט כולם מחבר העמים.

לאחר שבעקבות השקעות נוספות (ביניהן דוברה יקרה שאמורה הייתה לשמש כמסעדה צפה), נקלעה ירוחם לפשיטת רגל, החליט אריה דרעי, אז שר הפנים, לפזר את המועצה שבניהולו של ברוך אלמקייס. בבחירות של 1993 נבחר מוטי אביצרור, יליד ירוחם, שנחשב כמי שהעלה את אחוז המקבלים תעודות בגרות באופן דרסטי. בשנת 2003 ניצח ברוך אלמקייס ברוב של 50 קולות את אביצרור, שנתמך על ידי אישי ציבור רבים מכל הארץ, וזכה שוב בתפקיד ראש המועצה. אביצרור הוא כיום הנציג הלא אקדמאי היחיד במל"ג (המועצה להשכלה גבוהה). בכהונתו הנוכחית של אלמקייס שקעה המועצה בחובות גדולים, חודשים רבים לא קיבלו עובדי המועצה משכורת ובסופו של דבר פעילות המועצה הושבתה כליל. בעקבות הבעיות בניהול וסכסוכיו עם פקידים בכירים, קרנות שונות הפסיקו את תרומותיהן לפעילויות שונות ביישוב. אלמקייס עורר התנגדות רבה בשל כך ונערכו כנגדו הפגנות תושבים. כמו בקדנציה הקודמת, אלמקייס מציע הצעות מעניינות, כמו הקמת שכונה בדווית בירוחם לתושבי השבט השכן, ראשונה מסוגה בישראל בעיירת פיתוח יהודית. [1]. תומכיו רואים בתפישתו פרי של גישה מקורית, אומץ וחשיבה עצמאית, ואילו מתנגדיו סבורים שזו מגלומניות וחתירה ליעדים בלתי אפשריים על חשבון שיפור מצב היישוב.

בסתיו-חורף 2005, התרבו התלונות על אלמקייס והגיעו גם לבית המשפט. אופיר פינס, שר הפנים, ובן מפלגתו של אלמקיס, הודיע על הדחתו של אלמקייס. כראש מועצה ממונה מונה חבר הכנסת האלוף במיל' עמרם מצנע, מי שהיה ראש עיריית חיפה ומועמד מפלגת העבודה לראשות הממשלה. אחת מיוזמותיו היא להחליף את שם המכתש הגדול למכתש ירוחם כדי לקדם את שמה החיובי של העיר ולסייע לתיירות.


תעסוקה
כ-1,600 תושבים עובדים בתוך ירוחם, בשלוש מסגרות עיקריות:

תעשיה: כ-1,150 תושבים עובדים במפעלים שביישוב. העיקריים שבהם - אגיס/קרליין, אקרשטיין תעשיות, טמפו ופניציה. התעשיה הזעירה מעסיקה כ-175 תושבים. בעקבות מינויו של עמרם מצנע לראשות המועצה אמורים לקום במקום עוד מפעלים שיוסיפו מאות מקומות עבודה.
המגזר הציבורי: בעיקר בחינוך, עובדים כ-250 עובדים.
מסחר ושירותים: כ-210 עובדים.
באזור ירוחם מספר אתרים בעלי פוטנציאל תיירותי, כמו המכתש הגדול, פארק האגם ואתרים ארכיאולגיים, אך נעשו מעט מאוד פעולות פיתוח משמעותיות לעידוד התיירות.


דימויה של ירוחם
יש הרואים בירוחם סמל לכשלון עיירות הפיתוח בישראל. מרבית התושבים שהובאו אליה בשנות החמישים, בדרך כלל ממדינות צפון אפריקה, הגיעו שלא מרצונם. העיר גדלה עם כל גל עלייה. בשנות החמישים הגיעה אוכלוסיית ירוחם לכ-1500 תושבים, בשנות השישים לכ-5000, בשנות ה-80 לכ-6000, ובעקבות העלייה ממדינות חבר העמים הגיע מספר תושביה לכ-9000. עם זאת, בין גלי העלייה התאפיינה ירוחם בעזיבה של תושבים ומספר התושבים שהתגוררו בעבר בירוחם הוא גדול ממספר תושביה הנוכחיים.

ירוחם מוצגת בתקשורת כמעט רק בהקשרים שליליים. לאחרונה הוצגה בטלוויזיה הסדרה המשאית של הבמאי ערן ריקליס שעסקה בירוחם, ועוררה טענות בעיירה על חיזוק הסטיגמה השלילית. ובעקבות התנגדותו הנחרצת של ראש המועצה מוטי אביצרור, לא צולמה העונה השנייה שלה בירוחם. גם "עכשיו תורי", סרטו התיעודי של דוד דרעי, במאי בן היישוב אשר תיעד את אחורי הקלעים של "המשאית" והציב במרכזו דמויות של נרקומן וספרית, זכה לתגובות כועסות בישוב, בשל החשש שהדבר יוסיף ויפגע בדימוי של ירוחם. בשעתו אמר דוד דרעי כי הדרך לבנות דימוי חיובי לישוב קטן עם בעיות רבות, אינה ביצירת סרטי תדמית מאולצים. בהמשך ביים דרעי את הדרמה "חתה יסבח סבח" בהשתתפות השחקניות ריימונד אבקסיס ובתה יעל אבקסיס, אשר תיאר צדדים חיוביים של חיים בירוחם והביא אל המסך דרמה ישראלית טעונה ואותנטית המתרחשת בירוחם. הסרט זכה לשבחים ולפרס הסרט הטוב ביותר מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע.


נלקח ע"י ויקיפדיה

ליחצו לקבלת הצעות נדל"ן ממספר:  מתווכים בדימונה, מתווכים בירוחם

תושבים מספרים על החיים ברחובות . ליחצו לקרוא ולרשום בעצמכם על: החיים בירוחם , החיים בדימונה

 
 
 
גובה עמלת תיווך דירות והתועלת תמורתה
גובה עמלת תיווך דירות והתועלת תמורתה
עניין מרכזי בהקשר של תיווך דירות הוא כמה עמלת תיווך תאלץ לשלם לכל מתווך דירות שיסייע לך. כלומ...
להמשך הכתבה לחץ כאן >>
 
 
 
 
קישורים רלוונטים:  
שאלות ותשובות על 1001 דירות |
ממשק ניהול 1001 דירות |
מפת האתר |
תכשיטי יוקרה מהיצרן |
שיתופי פעולה |
 תיווך דירות בת"א והמרכז |  תיווך דירות בדרום |  תיווך דירות בירושלים |  תיווך דירות בצפון |  תיווך דירות בחיפה והסביבה |  תיווך דירות בשרון ובשומרון |  תיווך דירות בשפלה |  נדל"ן בחו"ל לישראלים |
 אלף ואחד דירות |  אלף ואחת דירות |  אלף דירות ואחד |  דפוס כרכור